חוק האחריות למוצרים פגומים / מאת עו"ד אהוד חיים חגואל

מידי יום ביומו בכל רגע ורגע נתון משתמש כל אחד ואחת מאיתנו בעשרות מוצרים מסוגים שונים.
בחלק לא מבוטל מהמוצרים קיימת אפשרות ממשית להתרחשותה של פגיעה גופנית ולנזקי גוף (מוות, מחלה, פגיעה, ליקוי גופני, נפשי או שכלי) כתוצאה משימוש במוצר (לרבות שימוש ברכיביו השונים ואריזתו).
בשל העובדה שפעמים רבות קיים קושי ממשי להוכיח את סיבת הפגם במוצר שגרם לנזק הגוף או את העובדה שהיצרן לא מילא את חובת הזהירות המוטלת עליו בתהליך ייצורו של המוצר, חוקקה הכנסת את חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם – 1980 שמטיל על יצרני מוצרים אחריות חמורה בגין נזקי גוף שנגרמו בישראל.

מוצר פגום מהו?
בהתאם לחוק מוצר נחשב כמוצר פגום בכל אחד מהמקרים הבאים:

1. מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף.
2. בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר.
   כן קובע החוק כי קיימת חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין.

אחריות יצרן למוצר פגום שגרם לנזק גוף
בהתאם להוראות החוק, יצרן של מוצר (יצרן לרבות המציג עצמו כיצרן, יבואן של מוצר וספק של מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו) חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר וזה ללא קשר לשאלה האם היה או לא היה אשם מצד היצרן.
כמו כן קובע החוק כי אם נגרם נזק על ידי רכיב פגום במוצר יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב לנזק הגוף שנגרם.
ואולם למרות האמור לעיל יצוין כי מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו יהיה הספק שלו פטור מאחריות לפי החוק אם מסר לנפגע תוך זמן סביר לאחר דרישתו פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן, היבואן או ספק שממנו קנה את המוצר ואת המען המלא של מקום עסקם.

טענות ההגנה העומדות בפני היצרן
בהתאם להוראות החוק, כאשר מוגשת תביעה בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, היצרן יכול לטעון אך ורק את טענות ההגנה הבאות:

1. הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו של היצרן (כאשר במידה והיצרן הוכיח שהמוצר המסוים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו קיימת חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן).
2. לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהייתה  בכת שהמוצר יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התכנון לא עמד המוצר ברמת הבטיחות הסבירה.
3. המוצר יצא משליטת היצרן שלא מרצונו והוא נקט באמצעים סבירים למניעת יציאתו משליטתו ולהזהרת הציבור הנוגע בדבר מפני הסיכון הכרוך במוצר.
4. הנפגע ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו וחשף עצמו מרצון לסיכון זה.
   מן הראוי לציין כי החוק קובע מפורשות כי ליצרן לא תעמוד כטענת הגנה טענה ולפיה התרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק, אולם אם הנפגע נהג בהתרשלות חמורה, רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידה התרשלותו (למעט אם הנפגע היה למטה מגיל 12).

תקופת ההתיישנות
בהתאם להוראות החוק תקופת ההתיישנות של התביעה לפי החוק הינה 3 שנים, תוך שנקבע כי לא תוגש תביעה לפי חוק זה אם עברה תקופה של 10 שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן.

פיצויים
מאחר והמדובר בחוק סוציאלי במהותו שמטיל אחריות חמורה על היצרן, המחוקק קבע כי בחישוב הפיצויים לפי החוק בשל אובדן השתכרות ואובדן כושר השתכרות לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערב קביעת הפיצויים, תוך שאם היו הפיצויים פטורים ממס הכנס יחושבו הפסדי הנפגע לעניין פיצויים אלה לפי הכנסתו לאחר ניכוי מס הכנסה החל עליה בעת קביעתם ובלבד שההפחתה בשל ניכוי המס כאמור לא תעלה על 25 אחוזים מן ההכנסה שלפיה חושבו הפיצויים.
פרט לכך קובע החוק כי בפיצויים לפי חוק האחריות למוצרים פגומים בשל נזק שאינו נזק ממון (כגון: כאב וסבל) לא יעלו הפיצויים על סך של 50,000 ₪ כאשר סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן מיום קבלת החוק בכנסת (דבר אשר עשוי במקרים מתאימים להוות שיקול להגיש תביעה בהסתמך על פקודת הנזיקין ולא בהסתמך על החוק הנ"ל.

סייגים לתחולת החוק
בהתאם לקבוע בחוק, הוראות החוק לא יחולו על בהמות, עופות ודגים חיים וכן על תוצרת חקלאית שאיננה מעובדת (לעניין זה ניקוי, בירור, הבחלה, אריזה, החסנה וקירור לא ייחשבו כעיבוד).

 
*יודגש, כי אין האמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי מקצועי ואישי ואין להסתמך על האמור במאמר זה לביצוע כל פעולה שהיא.